טיפוס מסוג ה'
הפקידה החייכנית הרימה אליו את פניה.
"אתה מודע לזה שבדיקה יזומה על ידך לא ממומנת על ידי סל הבריאות שלך?" אמרה "אתה צריך לשלם מחיר מלא."
"אני יודע." הוא אמר.
היא משכה בכתפיה בחינניות. היא בטח טיפוס א, הוא חשב.
"זה יהיה 7499 שקלים," היא אמרה "איך אתה משלם?"
"מזומן." הוא שלף חבילה מוכנה מכיסו.
"אוקי." גם כשהיה לה מבט מוזר בעיניים, קולה המשיך להשמע חינני ושמח, "אתה מוזמן להיכנס, ולחכות בחדר ההמתנה השני משמאל."
"תודה רבה." הוא אמר, היא לחצה על כפתור קטן, הדלת זימזמה והוא דחף אותה ונכנס פנימה.
מיקי, השותף שלו, עשה בדיקת התאמה במכון פרטי לפני חמש שנים.
הם קראו לזה בדיקת התאמה, אבל זו לא היתה הבדיקה האמיתית. רק למכון הממשלתי היתה גישה לכל רשומות המידע האישיות המתאימות. המכונים הפרטיים בסך הכל יכלו לתת לך איזה סוג טיפוס אתה. גם זה היה מדויק רק בתשעים וארבעה אחוזים. אבל זה הספיק לרוב.
הוא ראה ממולו, על הקיר, את הפליירים שהסבירו על סוגי הטיפוסים שהבדיקה מאפיינת.
כבר היה כאן מספיק פעמים בשביל לדעת את הטקסטים שבפנים בעל פה.
טיפוס א, המילים עפו בראשו, הינו טיפוס בעל כריזמה "מתפרצת" ויכולת גבוהה לאינטרקציה בין אישית. זהו טיפוס אמין, בריא וסימפטי לסביבה באופן מיוחד. סיכויים למציאת התאמה הם מאה אחוז. לא פחות.
טיפוס ב הינו טיפוס מושך ונעים לשיחה, בעל סיכויים טובים להתאמה. לעיתים יכולות להיות בעיות בגישה חברתית, או בעיות בטחון עצמי וחשש חסר בסיס מקשר חברתי חזק.
זה המשיך, אבל המחשבה על המילים האפורות עשתה לו רע בבטן.
טיפוס ג בעל סיכויים בינוניים עד נמוכים. טיפוס ד בעל סיכויים נמוכים. טיפוס ה הינו חסר יכולת.
רק שני אחוזים באוכלוסיה הם טיפוס ה. ובעלון לא נותנים להם יותר משלוש שורות."חסר יכולת התאמה. בעל בעיות ביצירת קשר ארוך טווח עקב יחודיות באחד משני צידי גרף פעמון ההתאמה." בלי הסבר אפילו. פשוט ככה זה.
האמת היתה הרבה יותר פשוטה, כשהסביר אותה לעצמו בלילה, שוכב בעיניים פקוחות. לטיפוסים א ו-ב יש סיכוי גבוה למצוא אהבה. גם טיפוס ג לא ישאר לבד. טיפוס ד יאלץ לבוא כמה פעמים עד שימצאו לו התאמה. וטיפוס ה ישאר לבד.
זה היה השלב שבו לרוב היה מכה באגרופו בקיר וצועק "אבל למה?"
עברו לא יותר מעשר דקות, והאחות קראה את שמו.
הוא נכנס אחריה לחדר הבדיקה הראשון.שתי אחיות ואח אחד, כולם מיומנים למשעי, עבדו עליו במשך כמה דקות.
דקירה קטנה באצבע וטיפת דם נלקחה לניתוח DNA מקיף ומדוקדק.
פלאש מהיר בעין, ותמונת הרשתית שלו תשלח לבדיקה אירידולוגית.
בדיקות רפלקסים קצרות, אימות מספר נתונים רפואיים, בדיקת לחץ דם.
תוך פחות מרבע שעה הוא כבר יצא, והאח הוביל אותו לחדר הבא.
מיקי היה טיפוס ב, לפי הבדיקה הפרטית שעשה.
והוא לא מיהר עם בדיקת ההתאמה.
לפני שנים דבר כזה היה נחשב מוזר.
אז, כל מחזור חדש של בני שמונה עשרה היו נעמדים בשורות ארוכות מול הכניסה למכון הממשלתי לבדיקות התאמה, ומחכים בסבלנות.
אחרי הבדיקה, בסוף היום, היו מקבלים לידיהם את רשימת בני הזוג המתאימים להם.
רשימת ה"מכסים", הם קראו לה. כי לכל סיר יש מכסה.
בשעות הלילה, הרחבה שמול משרדי המכון היתה מלאה תמיד בצעירים שהתקשרו לאנשים ולנשים ברשימות שלהם, מדברים לראשונה עם האדם שידעו בוודאות שיהיה אהבת חייהם. למה לדחות את זה אם זה יכול להיות כל כך פשוט?
אבל מיקי ראה את זה אחרת.
"למה לא?" הוא הסביר פעם בשיחה על בירה וצ'יפס במרפסת שלהם "בדקתי שאני לא מהטיפוסים הנמוכים, אני יודע שמתי שלא אבוא, ימצאו לי כנראה התאמה. אז בנתיים אני נהנה קצת. קצת בילויים. היום זה אפילו יותר טוב. אפילו אם אתה יוצא עם בחורה, היא אף פעם לא באשליות לגבי מה אתה רוצה מהקשר. אם לא הגעת דרך הרשימה, אז שני הצדדים יודעים מראש שזה לא קשר רציני. מה רע?"
הוא ישב בכיסא הגבוה, אלקטרודות ומחושים צמודים לעורו, רושמים את תגובותיו.
רצף מהיר של תמונות רץ על המסך מולו, והמכשירים רשמו את תבניות זרמי החשמל במוחו, רמת המליחות של עורו, קצב הלב ועוד ארבעים ואחד פרמטרים שנותחו במקום ונתנו תמונה מלאה של עולם האסוציאציות שלו.
הוא ניסה לשמור על רוגע, אבל לא היה מודע לכך שבין התמונות שהוא רואה שתולות גם תמונות מהירות שעיניו לא מסוגלות לתפוס, ואשר תגובותיו האי רצוניות עליהן נמדדות אף הן.
הקטע הזה בכיסא תמיד הטריד אותו מעט, מעורר בו תחושה של שטיפת מוח, על אף שמדובר היה במשהו הפוך לגמרי.
כל שישה חודשים הוא בא.
זה היה פרק הזמן המינימלי המותר בין בדיקה לבדיקה.
הבדיקה הראשונה היתה חינם. לרובם היתה זו גם הבדיקה האחרונה. הם היו יוצאים מחזיקים בידם מעטפה קטנה בצבע סגול-ורוד לא ברור, ועוד לפני הכניסה למכונית פותחים אותה, עוברים במהירות על הרשימה, פותחים טלפון ומתקשרים.
לטיפוסי ד היתה אפשרות לבצע בדיקה שניה, בסבסוד חלקי.
לטיפוסי ה לא ממש חשבו שיש מה לתת עוד הזדמנות. למה לבזבז משאבים על מישהו שגם בפעם השניה והשלישית והרביעית הרשימה שלו תהיה ריקה?
הוא עדיין זכר את הגוש שהיה לו בגרון כשפתח את המעטפה הראשונה שלו.
האות שמסמלת את הטיפוס שלו היתה מודפסת בשחור בפינה הימנית עליונה. מתריסה כלפיו.
והשורות הסגולות-לבנות שהיו אמורות להיות מלאות בשמות של בחורות שמתאימות לו, שמשלימות אותו, שיכולות להיות האהבה שלו, השורות המחורבנות היו ריקות.
חדר המתנה נוסף, לפני הבדיקה האחרונה.
למרות שהיה כאן כבר כל כך הרבה פעמים, עדיין לא קלט שזהו תמיד אותו חדר, עדיין לא שם לב לכך שתמיד הוא מחכה כאן בדיוק עשרים דקות.
בשבילו זה תמיד היה חדר ההמתנה השני. לא מודע בכלל לכך שמצלמות מתמקדות על כל דמות שנכנסה לחדר ומחכה בו, ושמערכת זיהוי תמונה משוכללת, מנתחת את שפת הגוף שלו ארבע פעמים במהלך עשרים הדקות הללו, חמש דקות של מדגם בכל פעם, רק כדי להגיע לקירוב אישיותי גבוה.
אחרי ה-DNA וניתוח התבניות החשמליות במוחו, זה היה המבחן השלישי בחשיבותו.
למיקי היו שבע-עשרה התאמות.
הוא נכנס לפני חודשיים לדירה מנפנף בדף הפתוח וצועק "מי גבר? מי גבר, אח שלי, מי?"
אחר כך ישב ועשה טלפון אחד.
כשסיים את השיחה, נשען לאחור על הספה ומלמל "איזה קול יש לה, שככה יהיה לי טוב. איזה קול."
הוא הביט עליו מצד. "איזה קול?" שאל לבסוף.
מיקי הסתכל עליו במבט מסוג חדש. "דבש." הוא אמר. "דבש."
זה חשוב מאוד להתקשר מהר.
אתה מבין שזו אהבת חייך ברגע שהיא עונה.
המערכת לא טועה.
לכל סיר יש מכסה. כמעט לכל סיר. לסיר שהוא טיפוס א יש לרוב כמעט שלושים מכסים. לטיפוס ד יש אחד או שניים. אבל המערכת לא טועה.
כל שורה ברשימה שלך היא מישהי שתחיה איתה לתמיד ובאושר. ואם תתקשר לאחת מהן ותגלה שמישהו אחר כבר קיבל אותה ברשימה באותו יום, והתקשר לפניך, או אפילו שהיא כבר התקשרה למישהו אחר ברשימה שלה, הלב שלך יכול להשבר, רק מלשמוע את הקול, לדעת שזה זה, ולגלות שבעצם לא.
מסד הנתונים מתעדכן בכל עשרים וארבע שעות. הסיכוי שתתקשר למישהי שיצאה כבר ברשימה אחרת בדיוק היום הוא לא גבוה, אבל חשוב להתקשר מהר, כדי למנוע אכזבה.
יש כאלה שמתקשרים בכוונה לאלה ברשימה שלהם שנראה שהם טיפוסי ג או ד. האהבה תהיה שם באותה מידה כמו באחרים, הם אומרים, פשוט יש פחות סיכוי שזה כבר תפוס.
המבחן האחרון הוא מבחן תגובה.
צורה על המסך – הקשה על הכפתור.
צורה על המסך – הקשה על הכפתור.
הוא מקפיד שלא לטעות בכפתור עליו הוא מקיש.
למעשה, המבחן הזה בודק את זמן התגובה שלו, בהתאם לצורה ולצבע שמוצגים. זהו מבחן פסיכולוגיית צבעים שבה המהירות והחוזק שבה הוא לוחץ מנותחים בהתאם לצורה ולצבע שגררו את הלחיצה. מצלמה קטנה שמעל המסך מתמקדת ברשתית העין שלו תוך כדי, בודקת התרחבות והיצרות של האישון.
מיקי מתחתן בעוד שבועיים.
הוא מאושר.
הבחור הזרוק שהיה נמנע מללכת לבחירות לכנסת מסיבות אידיאולוגיות,לא מפסיק להלל את הממשלה. ולמה שלא יעשה את זה בעצם? הממשלה הרי סידרה לו אהבה.
כמו לשאר תשעת המיליונים בשתיים-עשרה השנים האחרונות.
המערכת לא טועה. זה עובד שוב ושוב.
אחוז הגירושים הוא אפסי, וגם הם אנשים התעקשו להתאהב בדרך הישנה, מהבטן.
כאשר יש מישהו שלוקח את כל – אבל את כל – הנתונים בחשבון, אנשים באמת יוצאים מתאימים.
באמת יוצאים משלימים.
באמת יוצאים מאוהבים.
הוא יושב בדירה ליד שולחן המטבח.
המעטפה סגורה על השולחן.
היא אמורה להיות ריקה, הרשימה. הוא יודע.
אבל הוא ממשיך ללכת כל חצי שנה, להוציא מכיסו את הכסף. לנסות שוב למצוא.
למה? למה לא?
הוא נאה, הוא אינטיליגנט, הוא איש שיחה מצוין, יש לו הרבה חברים, הוא אמיד יחסית. הוא בחור ממוצע ונחמד. ורגיל. צלקת קטנה מעל השפה, אם מתעקשים לרדת לדקויות של מראה חיצוני. בקושי רואים.
אז למה לא?
בהחלטה של רגע הוא חוטף את המעטפה, ופותח אותה.
עיניו סורקות אותה במהירות.
הוא מניח את הנייר על השולחן, ניגש לכיור וממלא לעצמו כוס מים.
הוא נשען מעל הכיור, ושותה את המים , לאט.
ואז מטלטלת את כל גופו טלטלה, והבטן מתכווצת והמים פורצים מפיו במשהו שהוא ספק עווית, ספק שיעול.
הוא נשען מעל הכיור, מקיא מים שעוד לא הספיקו להכנס לקיבתו אפילו, משתעל שוב ושוב.
ואז הוא מניח את הכוס על השולחן.
"למה???" הוא צורח שוב, בפעם המי יודע כמה, והולם באגרופו על השיש, סודק עצם.
והוא יודע שלכל סיר יש מכסה.
והוא יודע שגם בעוד חצי שנה, כמו אידיוט, הוא ילך שוב.
